Vayedaber

Baba Batra

Daf 14b

משנה: 14b הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהֵן לְצָרְכָּהּ וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצָרְכּוֹ וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחוּבֶּרֶת לַקַּרְקַע וְאֶת מְחִיצַת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְחוּתָה מִבֵּית רוֹבַע וְאֶת הַשּׁוֹמֵירָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בַטִּיט וְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מוּרְכָּב וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁיקְמָה. אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֶינָן לְצָרְכָּהּ וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצָרְכּוֹ וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הוּא וְכָל מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי כוּלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר לֹא אֶת מְחִיצַת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵית רוֹבַע וְאֶת הַשּׁוֹמֵירָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה בַטִּיט וְאֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב וְאֶת סַדָּן הַשִּׁיקְמָה. לֹא אֶת הַבּוֹר וְלֹא אֶת הַגַּת וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ בֵּין חֲרֵיבִין בֵּין שְׁלֵימִין. וְצָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. וּמוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ מֵאֵילּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. מְכָרָן לְאַחֵר רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צָרִיךְ לִיקַּח לוֹ דֶּרֶךְ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹכֵר אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה נוֹתֵן אֶת כּוּלָּן. הָאַחִים שֶׁחָֽלְקוּ זָכוּ בַשָּׂדֶה זָכָה בְכוּלָּן. הַמַּחֲזִיק בְּנִיכְסֵי הַגֵּר הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה הֶחֱזִיק בְּכוּלָּן. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה לֹא הִקְדִּישׁ אֶלָּא הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב וְאֶת סַדָּן הַשִּׁיקְמָה.

Traduction

Si un individu vend un champ, il a compris dans la vente les pierres nécessaires au champ (97)Après la moisson, on laisse les gerbes se dessécher, et on y met des pierres pour que le vent ne les enlève pas., les échalas des vignes, les épis non moissonnés, une haie de joncs inférieure à la contenance d’un quart de saa, ou une guérite de gardien non pourvue de ciment (exposée à la dislocation), un jeune caroubier non encore greffé, un jeune plant de sycomores (tous objets annulés par leur peu de valeur); mais une telle vente ne comprend ni les pierres inutiles au champ, ni les échalas dont la vigne peut se passer, ni les épis moissonnés. Si un individu vend un champ, quoiqu’il ait dit qu’il le vend avec tout ce qui s’y trouve, il n’a compris dans la vente, ni une grande haie de joncs, ni la guérite cimentée, ni un caroubier greffé, ni un sycomore étendu, ni la citerne, ni le pressoir, ni le colombier, bien qu’ils soient vides ou pleins. Le vendeur est alors obligé d’acheter le droit de passer par le champ (pour arriver à la citerne, ou aux autres objets); telle est l’opinion de R. aqiba. Les autres docteurs disent qu’il n’a pas besoin de l’acheter. R. aqiba, d’accord avec les autres docteurs, reconnaît que le vendeur n’a pas besoin d’acheter le passage, s’il a spécifié lors de la cession qu’il vend le champ seul, excepté les dites choses. Si un individu cède à autrui (la citerne, ou le pressoir, ou le colombier, en gardant le champ), R. aqiba dit que l’acheteur n’a pas besoin d’acheter le droit de passer par le champ. Les autres docteurs disent qu’il doit l’acheter (98)Sauf à passer par un chemin moins commode.. A toutes les choses susmentionnées, il est fait une réserve: elles ne sont pas comprises dans la vente du champ, mais elles sont comprises dans le don (99)Si quelqu'un donne son champ, toutes ces choses sont comprises.. Si des frères se partagent entre eux les champs de l’héritage, celui qui prend le champ a droit à tout ce qui s’y trouve. Si un individu a acquis par l’acte de la prise de possession le champ d’un étranger mort sans héritiers, il a acquis tout ce qui s’y trouve. De même, celui qui le consacre au culte consacre en même temps tout ce qui s’y trouve. Selon R. Simon, celui qui consacre ainsi un champ n’a englobé dans cette consécration que le caroubier greffé (de valeur) et le sycomore étendu (100)De plein rapport, en toute maturité. qui se trouveraient sur ce sol.

Pnei Moshe non traduit

מתני' את האבנים שהן לצורכה. לעשות גדר וסדורות לזה או שמונחין על העמרים:

ואת הקנים שבכרם. קנים החלקין המונחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם:

ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע. ואע''פ שהגיע להקצר:

ואת מחיצת הקנים. קנים הרבה גדלים בקלח אחד כשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטלה לגבי השדה:

ואת השמירה. סוכת השומרים שאינה טוחה בטיט:

ואת החרוב שאינו מורכב. שהוא בבחרותו עדיין ובטל לגבי השדה אבל כשמזקין ומתגבר מרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה:

ואת בתולת השקמה. בבחרותה קודם שחתכו ענפיה דכשמזקין קוצצין הענפין כדי שיגדלו הרבה במקומן וקרוי סדן השקמה:

אבל לא מכר וכו'. שכל אלו חשובין בפני עצמן הן:

שהיא תלושה מן הקרקע. אע''פ שעדיין צריכה לשדה לשוטחה וליבשה:

לא את הבור. כשמכר לו השדה לא מכר לו לכל אלו ואפי' אמר לו וכל מה שבתוכה:

וצריך. המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח לבא לבור ולגת ולשובך דמוכר בעין יפה מוכר וכדתנן לעיל:

במה דברים אמורים במוכר. מפני שהיה לו ללוקח לפרש ולא פי' ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה:

אבל בנותן מתנה. שהמקבל מתבייש לומר לנותן פרש לי מה שאתה נותן לי אמרינן בעין יפה הוא נתן את הכל וכל הני דאמרן לעיל דאינן בכלל השדה במכר אבל במתנה הן בכלל דבעין יפה יותר מדאי הוא נותן וכן אין המקבל מתנה צריך ליקח ממנו דרך:

זכו בשדה זכו בכולן. בכל הני דלעיל ואפי' בור וגת ושובך שבשדה מפני שכל אחד זוכה בשלו ומסתלק מחבירו מכל וכל:

החזיק בכולן. ואע''ג דחרוב ושקמה לא בטילי לגבי שדה הוו כשתי שדות ואין מצר ביניהן דאם החזיק אחת מהן קנה חבירתה:

הקדיש את כולן. דמקדיש בעין יפה היא דמקדיש:

לא הקדיש אלא החרוב. דסבירא ליה דדעת מקדיש כדעת מוכר וכל דגבי מכר לא מכר גבי הקדש נמי לא הקדיש ואי איכא לחלק בחרוב המורכב וסדן השקמה הוא דאיכא לחלק דאף על גב דבמכר לא מכר בהקדש קדשי וטעמא הואיל ומשדה הקדש ינקי ולדבריהם דרבנן קאמר ואין הלכה כרבי שמעון:

הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה כול'. אֲבָל לֹא מָכַר כול'. לֹא אֶת הַבּוֹר כול'. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה כול'. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. בִּמְחַלְּקִין לִגְפָנִים. רִבִּי חִייָה רוֹבָה שָׁאַל. הָיוּ שָׁם חֻלְיוֹת מְחוּלָּקוֹת לִבְרוֹת. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי שָׁאַל. הָיוּ שָׁם טַבְלִיּוֹת שֶׁל שַׁיִישׁ מְחוּלָקוֹת לִכְתָלִין. רִבִּי יוּדָן בְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל. הָיוּ שָׁם מַלְבֵּנִין מְחוּלָקוֹת לְחַלּוֹנוֹת.

Traduction

A l’école de R. Yanaï on a enseigné que, par ''échalas des vignes'' on entend: ceux qui les divisent. R. Hiya le grand demanda: s’il y a là des morceaux de joncs divisés pour séparer les vignes, sont-ils tous considérés comme nécessaires? De même, R. Isaac b. Tablaï demanda: s’il y a là des tablettes (tabula) de marbre à répartir entre les murs, sont-elles considérées comme vendues dans l’ensemble? Enfin R. Juda b. Ismaël demanda: s’il y a là des briques destinées à former le cadre des fenêtres, font-elles partie de la vente? (questions non résolues).

Pnei Moshe non traduit

גמ' במחולקין לגפנים. לפרש קנים בכרם קאמרי וכדפרישית במתני':

היו שם חליות. של קנים מחולקות לברות אותן ולברר מהן א''נ לכרות ולהעמיד את הגפנים מהו אם כלן הוו כמו שהן לצורכה:

מחולקות לכתלים. לצורך הכותל ובמוכר את הבית קאי ואגב הני בעיי נקט נמי להא הכא:

מלבנין מחולקות. כדי לעשות מהן סביב החלונות אם הם בכלל המכר:

רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. יֵשׁ שָׁם עֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָׁה עַל שִׁישָׁה וְיֵשׁ לָהּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֵינָהּ מְכוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹנֶה סַדַּן שִׁקְמָה בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ מַחֲולֹקֶת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּרִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנִין. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. קָנָה קַרְקַע. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. לֹא קָנָה. רִבִּי חִייָה בַּר וָוא שָׁאַל. מָכַר לוֹ כָּל הָאִילָן וְשִׁייֵר לוֹ סַדַּן שִׁקְמָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. קָנָה קַרְקַע. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין. לֹא קָנָה קַרְקַע. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבְלַיי שָׁאַל. מָכַר לוֹ כָּל הָאִילָן וְזַיִת שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי כָּל זֵיתִים שֶׁיֵּשׁ שָׁם מְכוּרִין. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל. הַקּוֹנֶה ג̇ כִיתֵּי קָנִים קָנָה אֶרֶז גָּדוֹל שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

Traduction

R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: une plate-bande de champ, d’un espace de 6 palmes au carré, constitue un terrain à part, et n’est pas comprise dans la vente totale. R. Yohanan dit qu’au sujet de l’achat d’un sycomore étendu (101)Accompagné de deux autres arbres, dit le commentaire., situé dans la possession d’un voisin, il y a discussion entre R. Ismaël b. R. Yossé et les autres sages: selon R. Ismaël b. R. Yossé, le sol est acquis en même temps; selon les autres sages, le sol n’est pas acquis. Mais, demanda R. Hiya b. Aba, si le voisin a vendu tous les arbres de son champ en se réservant pour soi le sycomore situé au milieu, est-ce à dire que, selon R. Ismaël b. R. Yossé, le sol reste acquis au possesseur du sycomore (au 1er propriétaire), et non selon les autres sages (qui déclarent que le sol ne fait pas partie de l’arbre)? D’autre part, R. Isaac b. Tablaï demanda: si le voisin a vendu tous les arbres, en spécifiant un olivier placé à tel endroit, entend-on par là que tous les oliviers de cet endroit sont vendus du même coup? (Où la spécification de tel olivier en particulier vise-t-elle la vente de cet olivier seul, à l’exclusion des autres)? Enfin, R. Judan b. R. Ismaël demanda (au sujet de la vente d’une haie formée de joncs): si quelqu’un a acheté plusieurs sortes (102)Littéralement: trois sortes. de joncs, et qu’au milieu il se trouve un cèdre aussi gros que ceux de la Palestine, ce dernier sera-t-il compris dans l’achat? (questions non résolues).

Pnei Moshe non traduit

אינה מכורה. דכשדה חשובה בפני עצמה היא:

הקונה סדן שקמה בתוך של חבירו. וכגון שקנה עוד שני אילנות עמה ובהא פליגי דרב ישמעאל ברב יוסי ס''ל דסדן של שקמה הוי כאילן וקנה קרקע כדין הקונה ג' אילנות בתוך של חבירו דיש לו קרקע ורבנן ס''ל דלא חשיב כאילן אחר שהרי המקדיש שדה הקדיש גם הסדן שקמה אלמא בכלל שדה הוא ובמוכר שדה טעמא דלא קנה סדן שקמה משום דמוכר בעין רעה הוא מוכר:

ושייר לו סדן שקמה לעצמו. בתוך שני אילנות אם נימא דלר' ישמעאל דאית ליה כאילן הוא וא''כ קנה קרקע כלומר דשייר לו קרקע ולרבנן לא שייר לו קרקע או דילמא בהא לא פליגי רבנן עליה דמכיון דלעצמו שייר אמרינן בעין יפה הוא דשייר ולכ''ע יש לו קרקע:

וזית שבמקום פלוני. מהו מי אמרינן דלאו דוקא זית שבמקום פלוני בלבד הוא דמכר לו אלא כל זיתים שיש שם מכורין שהרי מכר לו כל האילן והא דפרט לו זית פלוני משום חשיבותו הוא דפרט לו או דילמא אמרינן מכיון דפרט לו גלי אדעתיה דלא מכר לו הזיתים בכלל כל האילן ולא מכר לו מן הזיתים אלא הזית שבמקום פלוני בלבד:

ר' יודן ברבי ישמעאל שאל. אהא דקתני במתני' דמכר לו מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע וא''כ אי נימא דאם קנה שלשה כתי קנים ואינן בית רובע דקנה ואפי' היה בהן ארז עבה וגדולה כארז גדול שבארץ ישראל. ושלשה כתי קנים דנקט לאו דוקא הוא אלא כלומר שקנה כמה כתי קנים מי נימא דאפילו ארז הגדול שבתוכן הוא בכלל:

Baba Batra

Daf 15a

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּמוֹכֵר. אֲבָל לֹא בְנוֹתֵן מַתָּנָה נוֹתֵן אֶת כּוּלָּם. מַה בֵין מוֹכֵר וּמַה בֵין נוֹתֵן מַתָּנָה. 15a רִבִּי בָּא בַּר טֶבְלַיי בְשֵׁם רַב. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לִהְיוֹת נוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַלְּקוּחוֹת לִהְיוֹת מְדַקְדְּקִין. וּמַה בֵינֵיהוֹן. הֶקְדֵּשׁ. מָאן דָּמַר. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לִהְיוֹת נוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה. אַף הַמַּקְדִּישׁ בְּעַיַן יָפָה מַקְדִּישׁ. וּמָאן דָּמַר. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַלְּקוּחוֹת לִהְיוֹת מְדַקְדְּקִין. מַה אָמַר בְּמַקְדִּישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ יֵשׁ לָהֶן דֶּרֶךְ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כֵּן אָמַר רִבִּי לִעֶזֶר. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ זָכוּ בַשָּׂדֶה זָכוּ בְכוּלָּן. הַמַּחֲזִיק בְּנִיכְסֵי הַגֵּר קָנָה. הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה הֶחֱזִיק בְּכוּלָּן. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה הִקְדִּישׁ אֶת כּוּלָּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה לֹא הִקְדִּישׁ הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב וְשִׁיקְמָה הַיְשָׁנָה. מִפְּנֵי שֶׁיּוֹנְקִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ. מִפְּנֵי שֶׁשִּׁייֵר לוֹ דֶּרֶךְ. אִם לֹא שִׁייֵר לוֹ דֶּרֶךְ אַף הֵן אֵין יוֹנְקִין מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ.

Traduction

A toutes les choses sus mentionnées, il est fait une réserve en cas de vente, non applicable au don''. D’où vient cette distinction entre le vendeur et le donateur? C’est que, dit R. Aba b. Tablaï au nom de Rav, le donateur est d’ordinaire plus généreux que le vendeur; selon R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan, cela tient à ce que l’acheteur est d’ordinaire explicite à énumérer ce qu’il désire (donc, ce qui n’a pas été spécifié n’est pas acquis; ce n’est pas le cas pour un don). Entre ces deux explications, quelle est la différence? En cas de consécration, selon la première opinion, qui fonde la distinction sur la générosité du donateur, on peut faire valoir le même sentiment pour celui qui donne au culte; mais, selon l’autre opinion, qui fait valoir l’exactitude de l’énumération, celle-ci est inapplicable à la consécration. La réserve faite, demanda R. Eléazar, est-elle applicable à toutes les ventes sus énoncées, ou ne se réfère-t-elle pas à l’achat du droit de passage. On peut le savoir à l’aide de ce qu’il est dit: les frères qui se sont partagé l’héritage paternel ont droit réciproquement au chemin de passage (or, comme la Mishna parle du partage entre frères, après l’énoncé de la réserve au sujet du don, celle-ci ne se réfère pas au chemin de passage). Selon une autre version, R. Eléazar même résolue la question posée, en disant: ''Si des frères se partagent entre eux les champs de l’héritage, celui qui prend le champ a droit à tout ce qui s’y trouve; si un individu a pris possession du champ d’un étranger, il a acquis aussi tout ce qui s’y trouve, et de même la consécration d’un champ entraîne tout son contenu; selon R. Simon, cette consécration englobe même le caroubier greffé et le sycomore étendu qui sont sur ce sol'', tirant leur suc du terrain consacré (sans plus parler du passage). Or, selon ce dernier, en raison de ce qu’il n’est pas question de passage, les dits arbres profitent du sol sacré.

Pnei Moshe non traduit

להיות נותן בעין יפה. ויותר מהמוכר:

שכן דרך הלקוחות להיות מדקדקין. בדבר ולפרש להמוכר זה וזה תמכור לי ומדלא דקדק ופירש מפסיד מה שאין כן במקבלי מתנה שהן מתביישין לפרש והיינו טעמא דמחלק במתני' בין המוכר להנותן:

ומה ביניהון. בין הני טעמי הקדש איכא בינייהו ופירכא הוא דפריך הש''ס לאידך דבשלמא למ''ד משום דנותן בעין יפה נותן יותר מהמוכר ולא משום דאיכא טעמא אחרינא במוכר שפיר הוא דתנינן במתני' גם במקדיש דינו כנותן דאף המקדיש בעין יפה הוא מקדיש אלא למ''ד טעמא במוכר הוא שכן דרך הלוקחין להיות מדקדקין אבל לא במקבלי מתנה א''כ מה אמר במקדיש מ''ט דהמקדיש את השדה סתם הקדיש את כולן הא לא שייך למימר טעמא דמקדיש כמו במקבלי מתנה דאין דרך הגיזבר של הקדש להתבייש ולשאול אותו מה אתה מקדיש ומה בכלל הקדש שלך:

נישמעינה מהדא. חסר כאן ומצאתי הגי' בחידושי הרמב''ן ז''ל וה''ג ר' לעזר שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה נישמעינה וכו'. ופי' דעל במה דברים אמורים דמתני' קאי דמחלק בין מוכר לנותן ובעי ר''א דאם על כל התורה ששנו במתני' הוא חוזר בין על כל הני דחשיב ברישא דלא מכר לו את מחיצת הקנים וכו' ובין על הדרך דבמוכר פליגי חכמים וסברי דמכר לו אלו צריך ליקח לו דרך אבל בנותן מתנה מודו דאינו צריך ליקח לו דרך או דילמא על הראשונה בלבד הושבה האי במה דברים אמורים על הא דחשיב ברישא ולא על הדרך:

נישמעינה מן הדא. דתניא האחין שחלקו יש להן דרך זה על זה אלמא בעין רעה הן חולקין והרי במתני' שנו גם אחין בהדי נותן מתנה וש''מ דלא קאי על דרך אלא בדיני דרישא בלחוד הוא דשאני לן בין מכר לבין מתנה דנותן מתנה נותן את כולן וכן באחין זכו בשדה זכו בכולן אבל לא בדין הדרך ובזה שוין הן לדין דמכר:

ואית דבעי מימר. דכן אמר רבי לעזר גופיה דבתר דבעי הדר פשטה דהא קתני במתני' האחין שחלקו וכו' וכן המחזיק בנכסי הגר קנה בשדה קנה בכולן והא ודאי אם החזיק בנכסי הגר בשדה זו אין לו דרך על שדה אחרת ושמע מינה דלא קאי האי במה דברים אמורים על דין הדרך כלל:

מפני שיונקין משל הקדש. היינו טעמא דרבי שמעון דחרוב ושקמה הקדיש מפני שהן יונקין משדה הקדש והכי תני לה בתוספתא סוף פ''ג האי טעמא:

מפני ששייר לו דרך אם לא. בעיא היא מי נימא דסבירא ליה לר' שמעון דמקדיש בעין רעה מקדיש ומשוה לי' לגמרי כמוכר ושייר לו דרך לעצמו כ''א דוקא החרוב והשקמה לבדן הוא דהקדיש כדמפרש טעמא בברייתא מפני שהן יונקין משל הקדש או אם לא דלא אמרינן לר' שמעון דשייר לו דרך וכי סבירא ליה דחרוב ושקמה הקדיש את הכל הקדיש והיינו דלא שייר לו דרך:

שייר לו דרך. בתמיה הוא כלומר דמתמה הש''ס דמאי מספקא לך אם נימא דלרבי שמעון שייר לו הדרך א''כ אף הן אין יונקין משל הקדש אלא מדנפשיה קא ינקי אלא ודאי ס''ל לר''ש דגם הדרך לא שייר ליה ושייכא שפיר טעמא דיונקין משדה הקדש:

הדרן עלך פרק המוכר את הבית

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source